סודות ותהיות

לפעמים אני מהרהרת ביום שלאחר מותי. אולי לא ממש ביום שאחרי, אבל בשבועות שלאחר מכן. כיצד יצטרך בן זוגי להחליט אינספור החלטות קטנות, ולבסוף גם להיפטר משלל החפצים שלי. אני מדמיינת כיצד יפתח את הארון, יקשיב בחצי אוזן לנהמת הבגדים המאוכזבים, שבוודאי יתגעגעו אלי, ויתערפל לרגע מהזכרונות שיעלו לחלוחית בעיניו.

המחשבה על כך שקרביי יהיו פרוצים לכל עבר מעבירה בי צמרמורת, אבל אני בונה על זה שבשלב הזה, כשאני כבר אהיה טמונה בבור העמוק, זה לא יהיה לי אכפת.

ובכל זאת, בארון הזה טמונים גם מספר חפצים שחלקם אולי ייראו חסרי פשר לאחר מותי, שכן בעודנו בחיים אנו נוטים להאציל משמעות נסתרת למיני חפצים, מנסים להעניק ערך מוסף לחיים שגרתיים ולעיתים סיזיפיים.

בן זוגי ודאי יעריך אותי מאוד כשיגלה על המדף מתחת לערמות הבגדים התלויים מעטפה חומה, שכתוב עליה צוואה. כמה אחראית ומעשית הייתי. אבל מה יחשוב, למשל, כשיחליק את כף ידו הרוטטת על המדף הקריר אל אחורי הארון, וימצא שם מפתח ישן וחלוד? מזכרת קטנה מהחבר המתופף שהיה לי בצבא. האם יכלה את ימיו בחיפוש המנעול שתואם למפתח?

אני בטוחה שכשייפגש עם המגהץ הקטן לגיהוץ קמטוטי הפנים שמכרה לי חברתי האמריקאית בהון עתק, יחסיר פעימה וישאג בצחוק, שומע באוזני רוחו את קולי העמום מחקה אותה במבטא אמריקאי מהקבר.

כיצד יחוש כשישלוף מקופסא אדומה קטנה את טבעת הנישואין שרכש לי, זאת שהצהרתי שנשרה לי מהאצבע והיא מונחת לבטח על קרקעית הים בקורפו, מנצנצת לדגים? בוודאי תציף אותו תחושת חוסר אמון, ואיך אוכל להסביר לו לאחר מותי שהעדפתי לומר שאיבדתי אותה, כי לא יכולתי להסתגל לתחושת הדודתיות שהעניקה לי.

פעימות לבו ודאי יתגברו כשימצא קלטת וידאו. האם יתאכזב כשיגלה שמדובר בהוראות שימוש און ליין - כשאני בתפקיד הטכנאי - למדיח, מכונת הכביסה ושואב האבק ההידראולי שרכשתי לא מזמן?

צריך לומר שלקח לי הרבה זמן לרכוש את אמונו של בן זוגי. זמן רב הוא חש שאני אוצרת בתוכי סוד. המחשבה שחיפוש קטן בארון לאחר מותי תהרוס הכל ותשאיר אותו עם תהיות מיותרות, מחרידה אותי. מצד שני, יוכלו לומר עלי "היתה מסתורית בחייה ובמותה". נחמד.

אז מה אהיה לאחר מותי? סך הכל החפצים שלי? סך הכל הזכרונות שהענקתי לאהוביי וגם לשונאיי? הנוכחות שלי בחלומות אקראיים שמתפוגגים עם שחר? אני אהיה קיימת רק אם יבחרו להעניק לי משמעות. יש מתים שיקיריהם קוראים על שמם מחלקה בבית החולים, אם הם עשירים. יש מתים ששמם יתנוסס על תחרות מלגות, גם הם צריכים להיות עשירים. כולם כמובן מקבלים מצבות. אני אסתפק בפסיעה רכה אל חלומותיהם של אהוביי כשהשחר שלהם יפציע, ומשאית הזבל תרעיד את שנתם אל עבר יום חדש.

#כביש40