top of page
חיפוש

מכתב פרידה

  • גילי בן אוזיליו
  • 22 בדצמ׳ 2017
  • זמן קריאה 2 דקות

עודכן: 6 בינו׳ 2021


לכל אהובי

לא מעט התחלתי את המכתב הזה בלבי, אבל זאת הפעם הראשונה שאני יושבת וכותבת אותו.

התחלתי טיפול חדש, התקפה רבתי ואני כמובן רוצה להאמין שזה יעבוד, אבל אם אמיתי למשל עומד ומקריא לכם אותו ברגעים אלו, אז הטיפול כנראה לא היה משהו.

כרגע אני מרגישה חולה, ואני חושבת שהמשימה העיקרית שלי היא להתכונן ולהכין את כולכם למוות שלי.

אני אישה צעירה, ויש המון דברים נהדרים בעולם שלי שעצוב לי להפרד מהם. בראש ובראשונה בנותי נעמי ותמר היקרות לי מכל, שהצלחתי לחוות כל כך מעט מחייכן, וכל כך הייתי רוצה להיות פה בשבילכן, איתכן ולמענכן. אבל יד הגורל תכננה לנו תוכניות אחרות, ולא אהיה כאן בכל אותם ימים, אבל תמיד תמיד אהיה בלב שלכן, אחמם אותו כשיהיה לכן עצוב, ואקפוץ איתו שתי פעימות מהירות כשתקפצו משמחה , וארעד בלב שלכן שתתרגשו, או שפתאום תזכרו בי באמצע ביס של סנדוויץ שוקולד.אבל אתן תמשיכו בחייכן, זה לא יהיה קל בהתחלה ואפילו קשה, אבל לחיים יש כוח מיוחד, והם סוחפים אותנו קדימה, ואנחנו צריכים לתת לתנועה הזאת לשאת אותנו. והמוות שלי הוא רק חלק מהתנועה של החיים. פשוט מזל חרא שזה נפל עלי. המחשבה על פרידה ממכן שוברת לי את הלב, אבל אני מתנחמת בזה שאני לא משאירה אותכן לבד, אבא אוהב אתכן עד אין קץ, ואולי הוא לפעמים מתקשה לקלוע צמות, אבל אני בטוחה שתתגברו על המכשולים הקטנים, ותישארו מחוברים בדיוק כמו שאנחנו עכשיו, כי הדבר החשוב בחיים הוא משפחה. ואתן מוקפות בבני משפחה וחברים שאוהבים אתכן, דואגים לכם וידאגו לכם תמיד

...........................................................

היום בפעם הראשונה נעדרתי ממפגש משפחתי בגלל שאני לא מרגישה טוב. קשה לעמוד לפניכן נעמי ותמר שלי, כאשה חולה. עד היום היה משהו מבלבל במחלה שלי, כי אני חולה במשך שנים, אבל מתפקדת לגמרי, אני אדם חזק ויכולתי לשאת את הטיפולים הקשים, ויחד עם זאת יכולתי גם לקיים חיים נורמליים: להיות אם, להיות אישה, להיות בת,, להיות אחות ולהיות דודה ולהיות חברה וגם להיות שחקנית.

עכשיו מאזן המחלה השתנה וזה כבר לא חיים בצל המחלה אלא מחלה בצל החיים. ובכל זאת אני רוצה לתת לבית להתנהל כמה שאפשר כרגיל, בצפר, חוגים, חברות ו...חברים. אני חושבת שהצלחתי להמשיך ככה לאורך שנים, כי בלבי ידעתי שהסרטן שלי הוא ערמומי, והתרופה היחידה שהוא לא שמע עליה, ומכה אותו בתדהמה, היא תרופה שנקראת חיים. צריך כמובן היה לעשות טיפולים, ולנסות לאלף את המחלה, אבל אני הבנתי שגם מאוד חשוב להנות מהחיים, ולכן אני יכולה אפילו לומר שבצד החלק הנוראי של המחלה, גם עשיתי כל מה שאני אוהבת. אני יכולה לומר עם יד ל הלב שלא בזבזתי את החיים. ולכן הדבר הכי חשוב שהחיים ימשיכו גם אחר כך, ותיסעו כולכם בקיץ ליוון, ותעשו חיים ותרימו לכבודי כוסית אוזו עם קרח.

פוסטים אחרונים

הצג הכול
אולי מחר

עכשיו, בעודה שוכבת בבית החולים, מבינה היטב שימיה ספורים, ניסתה להתכונן למה שייצרב במוחן של בנותיה, הפגישה האחרונה עם אמא. הקפידה היום...

 
 
 
לפני החתונה

"את בטוחה?" וכשפתחה את פיה והגתה "כן, בטוחה", בהיסוס כמעט בלתי מורגש, כבר היה מחפש את מפתחות המכונית שלה בחדר השינה, מפשפש בערימה של...

 
 
 
שבר

אני מניחה את אחורי בלאות על הכסא. אני מסוגלת לשמוע את קול אכזבתן של עצמותיי כשהן נפגשות עם המושב הקשה. אני סוגרת את כפתורי הסוודר הקטן...

 
 
 
קטגוריות
הכל
bottom of page